במהלך המשחק, ניתן להתרשם ממאפיינים אישיותיים רבים של הילד שעולים תוך כדי משחק ומתבססים בתוכו. הנה כמה דוגמאות לתובנות שעלו בתוך העשייה.
הילד הפרפקציוניסט
ילד שאוהב שהכל הולך לפי ראות עיניו… האם יש להם תמונה מדויקת שאותה הם רואים?
כאשר לא מצליח אז שוברים את הכלים, קורעים את הדף, יוצאים מהמשחק, יתכן שיוצאים פיזית מחדר הטיפול.
"אני לא אוהב את זה, אוף לא יצא לי…"
"זה מכוער, זה לא מה שרציתי…"
"זה מעצבן, עכשיו אני אתחיל הכל מהתחלה.. "
אנו מביטים/יות בהם, מנסים להבין, להכיל, להציע, לתקן ולאפשר נקודת מבט גמישה יותר אך הילד נחרץ ועיקש
העבודה בעזרת צבעי הגואש בתנועה מאפשרת לילדים להתבונן על העולם באופן גמיש יותר, כמות הצבע נשלטת בחלקה על ידי הילד המשחק אך ערבוב הצבעים אינו בשליטתו.
כשיש שליטה על תנועת הצלחת ואין שליטה על מה קורה לצבעים בתוכה הילד לומד להתגמש, להבין שלא הכל בשליטתו ולהבין שהסביבה שלנו משתנה….ולעיתים עליו להתאים את עצמו לשינוי. בדומה למציאות של הילד בתוך מסגרת בית ספר, גן ובית.
הילד חסר הבטחון מחפש חבר…
האופן בו ילד ניגש לחברת הילדים מלמדת אותנו הרבה. מהסס, בודק, ומחכה לרגע בו ירגיש נוח, יעמוד מהצד ויתבונן בחבריו ובתוך תוכו רוצה לגשת ולשחק עימם אבל… לא מצליח ליזום, ונשאר לשחק לבדו. "אני מתבייש, אולי הם לא ירצו לשחק איתי.." "אני לא יודע כדורגל, מעדיף לבד….", "אחר כך הם יתעצבנו עליי…"
כמה ניסינו לחבר אליו חבר או חברה שדומים לו במזג, בקצב, אך עדין בחצר, בהפסקה הם כולם רצים הוא אומר תוך כדי שנראה שהוא בתוך בועה משל עצמו. עבודה אינטימית עם חבר אחד תאפשר חוויה קרובה ונעימה יותר עבורו. זו המאפשרת לו להצליח בתקשורת ובמערכת היחסים.
במשחק משותף על הצלחת המסתובבת מתאפשר שיח על בחירת הצבעים, ואיזון בין השניים.
זוהי סיטואציה הדורשת מהילד להתאים את עצמו לאחר ופחות להימנע מקשר עם האחר, ובהמשך לחוות הצלחה משותפת.