"אני לא מבין מה זה קשור אלי, למה אני צריך להגיע לכאן", "מה זה יעזור? הרי את צריכה להתמקד במה שקורה לטל שלנו, בבית הספר, למה היא רבה עם כולם, שתלטנית הם קוראים לה…. ומשתמשת בכוח…" "נביא אותה אליך פעם בשבוע ואני מאמין שיהיה בסדר…"
משפטים שאני שומעת לעיתים קרובות מהורים שמגיעים אלי ומבחינתם זהו כמו קסם שאחרי מספר פגישות נראה את השינוי המיוחל, אך המציאות היא אחרת. המציאות החדשה שבה אנו חיים מפגישה אותנו עם אי וודאות, חוסר שגרה, זמן אינטנסיבי עם המשפחה, מה שלעיתים יוצר סיר לחץ עבור הילדים, את החלקים האלה אני מנסה לתווך ולתת מקום בתוך הדרכת ההורים. את החוץ והשפעתו על הפנים. במיוחד כשסימפטומים כמו גמגום, לחץ, הרטבה, טיקים חוזרים ונשנים.
השאלה שאני שואלת בקול רם בפגישה כזו היא: מה טל רוצה לומר לנו דרך ההתנהגות שלה? איזה רגש מסתתר מתחת לסימפטום שעלה וחזר… בפגישת ההורים אני מנסה לפרק סיטואציות שעימם נפגשים ההורים בבית, ולאט לאט אנחנו מגלים מה הביא להסלמה של ההתנהגות, מה בתגובת ההורים מביא להתנהגות רגרסיבית ומדוע היא נמשכת.
"גם בבית היא משתלטת על אחותה הקטנה, זה תמיד היה כך אני חושב שאחותה מפחדת ממנה, גם אני פחדתי מאח שלי שהייתי קטן, אני ממש מבין אותה, לכן אני מרחם עליה ומעניש את טל"..
זו דוגמא לכך שהורה נכנס לתפקיד המרחם, המגן על האחות הקטנה שנפגעת, על הצד שלוקח האב ונשאל איך טל מרגישה? מה קורה לה בתוך הקשר עם האחות הקטנה ובמקביל הקשר עם האב… ומה לגבי ההשלכה שהאב עושה עם היחסים שהיו לו עם אחיו.
כיצד קורה השינוי?
תוך כדי יצירת הקשר עם ההורים, כשאני מרגישה אמפטיה והבנה למקום שלהם בתוך הקשר, נוצרת אינטימיות המאפשרת להם לגעת גם בחלקים בהם הם היו ילדים ואיזו הורות הם חוו בעצמם. לאט לאט עולה למודעות המקום שממנו הם פועלים ואיזה רגש מנהל אותם מול ילדיהם.
תהליך הדרכת ההורים והקצב שלו תורם מאד להתפתחות הטיפול, ומהווה בסיס משמעותי ליצירת קשר והבנה מחודשת של הילד רגשותיו והתנהלותו בעולם. לעיתים קרובות אני פוגשת הורים בחרדה, בצורך בהגנת יתר, בצורך לפצות על חלקים בעקבות חסך שהם חוו בעצמם.
לסיכום: הדרכת ההורים מקדמת באופן משמעותי את הטיפול הרגשי ותורמת להתפתחות והשינוי שחל בהמשך בכל המאזן המשפחתי.
